כהנא ניסח את "הצופן הבלתי פורמלי ", הם מאפייני החינוך הבלתי פורמלי.

בעקבות מחקר מקיף על תנועות הנוער והחינוך המשלים בישראל  

במאמרו: "לקראת תאוריה של בלתי פורמליות והשלכותיה לנעורים":

​

וולונטריזם: יכולת בחירה גבוהה של השותפים לחינוך בהשתייכות למסגרת ובהשתתפות בפעילויות.

רב-ממדיות: מגוון רחב יחסית של פעילויות ומיומנויות (כגון: לימודים, שדאות, עבודות כפיים שונות, ספורט) השוות זו לזו בערכן ובחשיבותן החברתית.

סימטריה: יחסי גומלין המבוססים באופן יחסי על שוויון. הסימטריה נובעת מכך שאין פער מעמדי גדול ומוחלט (כדוגמת יחסי מורה-תלמיד) בין השותפים לתהליכי החינוך - בני שכבות-גיל שונות, בעלי תפקידים שונים או מדריכים וחניכים.

דואליזם: מגמות שונות ואף סותרות מתקיימות זו לצד זו בו-זמנית. למשל, שיתוף פעולה ותחרותיות, אינדיבידואליזם וקולקטיביזם.

מורטוריום (שמיטת חובות): לשותפים תחום הרשאה רחב יחסית לניסוי ולטעייה, המאפשר התנסויות במגוון תפקידים ומטלות ללא קבלת התחייבות ארוכת טווח. כמעט ולא מופעלות סנקציות על התנהגות לא נאותה, ויש משקל רב להתנהגות חיובית מתקנת.

מודולריות: מערכת הבנויה מיחידות פעולה נפרדות בהתאם למטרות ולצרכים. המודולריות מאפשרת גמישות ומפתחת יכולת אלתור.

אינסטרומנטליזם אקספרסיבי: פעולות המבוצעות הן כמטרה בפני עצמן והן למען השגת יעדים עתידיים, או בניסוח אחר, פעילויות המכוונות בו זמנית לעבר סיפוקים מידיים ורווחים עתידיים. פעולות אלו משפרות את יכולת הביצוע במטלות ארוכות טווח ומגדילות את כמות התמריצים.

סימבוליזם פרגמטי: תרגום סמלים למעשים וייחוס חשיבות סמלית למעשים. שימוש בסמלים וטקסים להרחבת משמעות ההתנהגות האנושית.